כנות

כנות היא חשובה .ולכן,אני רוצה להודיע לכם.אני מאוד מאוכזבת.פתחתי את הבלוג לא מזמן,לפני חצי שעה בערך.נכנסו לפחות שלושה קוראים.למה,הו למה אתם לא נרשמיים ומגיבים?הוא,בלי להשוויץ,מרתק,ומדהים.אני רואה בכך העלבה אישית.הורדתם לי את הביטחון העצמי.ביי

סיפור שכתבתי ...

הינה חלק מסיפור שכתבתי.ההשראה היא מהעת העתיקה,דעות?                                                                                                                                                  אליסה,הו,אליסה.הכיני לי ארוחה.ארוחה חמה.מוגשת.פתיתים.גמרתי.אליסה מחכה לי במיטה.פושטת כותונת.אני יודע מה היא רוצה.היא דורשת זאת במבטה.אך אוני איני עומד.הו,לא!מוחי מסתחררת.אני מכווץ במיטטי.אליסה חשופת השדיים ניגשת.נשיקה חמימה.אני נרדם בין זרועותיה של אליסה"                                                                                         מה דעתכם עד עכשוו? הפנטזיה שלי היא לממש את כישרון הכתיבה שלי ולהוציא ספר.אתם יכולים לצפות לעוד סיפורים בקרוב :)

בוכה

אני בוכה.בוכה בוכה בוכה.לא יכולה להפסיק לבכות.פשוט קורסת על המיטה בבכי.אף אחד לא בא לנחם אותי.עצובה.בוכה.בוכה.בוכה בוכה.אני כלכך רוצה ניחום כרגע.למישהו בא לנהל איתי שיחה אישית? כולל פדופילים.פשוט ממש צריכה ניחום.מצד שני אני מסתקרנת,כי קולות מוזרים נשמעים מחדר האמבטיה.מתגנבת לשרותים.אחי...ערום..... מאונן! יש לי טראומה.אני בטח לא אוכל לקיים יחסים אף פעם.הצילו!

שלום..

אני כותבת בלוג כדיי להוציא את הרגשות החוצה.אני מרגישה שאף אחד לא מקשיב לי,וחשוב לי להוציא הכל.
אני מבקשת שלא תגיבו בצורה מגעילה,כי המצב הרגשי שלי קשה הרגע וזה יפגע בביטחון העצמי שלי.
אתם מבינים,המשפחה שלי ממש חרא.אבא שלי לא מוכן לקנות לי כלום.לכולם יש אייפון ורק לי לא.אין לכם מושג כמה אני מתביישת,ושאני חוזרת הביתה אני בוכה....
החבר שלי נפרד ממני לפני שלושה ימים,אהבתי אותו מאוד ואני ממש פגועה עכשוו.ישר אחרי שנפרדנו,הוא נישק מולי את אחת החברות הכי טובות שלי !מהגן אנחנו חברות! אני לא מאמינה עדיין שהם עשו לי את זה,אני כלכך בהלם ופגועה.בא לי להרוג את שנהם,ואפילו אין לי חברות שינחמו אותי,כי החברה הכי טובה שלי בסקי ואין לי הרבה חברות קרובות אחרות....
אני מסתכלת עכשוו בכמה בלוגים של איפור וטיפוח.בא לי להיות יפה עכשוו.
זהו להיום,
              לילי.